תוכן

טז) וזהו (נ"א והנה) שינוי א' שיש בעולם העקודים, משא"כ בעולם אצילות, כי בעולם האצילות, היו או"א, יותר שלמים מזו"ן, שאינם כ"כ שלמים בבחי' עצמן, כמ"ש במקומו בע"ה. אבל בעולם העקודים, זו"ן נתקנו יותר מאו"א, ונשלמו בחינותן יותר מהם, והוא כי זו"ן היו פב"פ, ואו"א היו אב"א. כי הנה נודע כי טפת זווג של הזכר, היא נמשכת מן המוחין שבו, והוא נשמה לנשמה, והנה קודם שחזרו כל ספי' וספי', אפי' כתר העליון, לעלות במאציל, כבר היו לזו"ן, כדי צורכם אל הזווג, שיוכלו להזדווג, כי הנה ז"א כבר היה לו בחי' חיה כנ"ל, שהוא חכמה שבו. גם המלכות, כבר היתה בה עוד יתרון אחר, שהיתה בה בחי' יחידה, וע"י כן היו יכולין להיות מאז פב"פ. ואע"פ שהיה יתרון למלכות מן הז"א, אין בה חשש.